ישבתי אמש (שלשום) בחווה של בני החורג, ולייללות של COYOTES (מין תנים אבל אמרו לי שהם לא בדיוק תנים) הבוקעים מהיער חזיתי במשחק של דאלאס בלייקרס.

אפילו לפני מתיחת שריר ההמסטרינג של טים הרדאוויי ג'וניור בדקה ה-6 שמיד קלטתי – ואיש לא הזכיר אותה עד הרבע הרביעי, כשעמדתי לכבות את הטלוויזיה – ראיתי שינוי ברור במשחקו של לברון.

מה השינוי? ראשית הוא נראה לי קל ונייד יותר משאפילו היה לפני 10 שנים – והניידות היא לא בגלל יתרון גופני של בן 35 על בן 25 כי לא יכול להיות דבר כזה – הניידות והקלות הם היום בגלל בטחון עצמי מחלט והכרת המשחק עד כדי כך שכל צעד שלו נראה מתוכנן ומשמעותי, ולכן הוא נראה קל ונייד כפי שלא היה אף פעם.

יותר מסתם ניידות. הוא נראה לי נע ונד בדיוק למקום הנכון בזמן הנכון.

אבל הניידות היא רק האמצעי העוזר לו לשינוי החשוב ביותר במשחקו.

אז מה השינוי שאני עומד לכתוב עליו??

אני רואה בכל ה-BODY IMAGE שלו דבר חדש שאף פעם לפני כן לא ראיתי, והדבר החדש שאני רואה בו הוא גישה חדשה למשחק – ניידות שמאחוריה עומד רצון למסירה מושלמת.

נדמה לי שהיו לו 5-6 אסיסטים כבר ברבע הראשון. היום, בגיל 35, הוא הפך לטוב ביותר ביכולת נוספת במשחק: מסירה.

אמש ראיתי את המוסר הטוב ביותר ב-NBA נכון לסוף שנת 2019.

שנת 35 לא עושה דבר עבורו. נדמה לי שהבחור החליט שברצונו לשלוט בכדורסל עד גיל 40, מינימום. ואז לנסות ולהמשיך עד 45, ולהפוך אחת ולתמיד – וללא כל היסוס או שאלה – לשחקן הכדורסל הגדול ביותר ב-NBA מאז ומתמיד.

אמש (שלשום בערב) הלייקרס שיחקה את משחקה הטוב ביותר עד עתה לעונה זו. היו לכך שתי סיבות:

1)הגנה חונקת ממש של כל שחקני הקבוצה, כולל הגנה מצויינת של לברון – שכמעט אף פעם לא דיברנו עליה מלבד במושגים שליליים – שהרגשתי שהיא הפכה ממש למדבקת לכל הקבוצה.

2) משחק מסירות מצויין ויוצא מין הכלל של לברון, שאף הוא הופך למין אות ודוגמא לכולם, ואז יש לך קבוצת לייקרס הגורמת לדאלאס מבריקס להיראות כקבוצה נחותה מליגה נחותה,ואת לוקה דונצ'יץ כשחקן ליגה ב' בסרביה.

ממוצע הנקודות של דאלאס שהוא 115.3 התחנן לעוד נקודות כשדאלאס קולעת 95, הנמוך ביותר העונה, ולוקה הסתבך במשחק של 5 מ-14.

לברון לא היה הרבה יותר טוב בערב של 3 מ-10, אבל לברון לא בא למשחק כדי לקלוע. הוא בא להנהיג את קבוצתו, וההנהגה היתה ראשית מבטים קשים בשחקנים שפישלו פה ושם, אבל יותר מכך מכמה מסירות נפלאות ממש שהסתיימו ב-13 אסיסטים (יום אחרי שחילק 16 בונבונים בפורטלנד).

לברון עם 29 אסיסטים ורק 3 איבודי כדור במשחקי ערב-אחרי-ערב, כשכמה ממסירותיו יכולות, בקלות, להיכנס להיילייט של 'מסירות העונה הגדולות'? לא יאומן ממש. המסירה הארוכה לדאנק של אנטוני דייויס היתה לא רק מדוייקת על הסנטימטר, אלא היתה גם ה-9,000 שלו, שהעמידה אותו כשחקן היחיד מכולם שהוא בין עשרת הראשונים גם בנקודות וגם באסיסטים, או כמו השם שנתתי לספרי, הוא הפך ליחיד להיות בין עשרת המובילים ב-"חיצים ובונבונים".

מכל שחקני ה-NBA שראיתי ב-59 השנים האחרונות היו רק שניים שיכולים היו לנצח ולהיות הטובים על הפארקט ביום פאנקי בקליעה: לארי בירד ומייקל ג'ורדן. עתה נוסף אליהם שלישי.

לא יאומן כי יסופר, אבל לברון ג'יימס מוביל את הליגה באסיסטים עם 10.8!

לברון יודע מה לומר. הוא בולשיטר גדול. לא פקה-פקה כמו לארי בירד, אלא פשוט BULLSHIT חד וחלק. אז מה היה מה שנשמע כ-BULLSHIT? הוא אמר לעתונאים אחרי המשחק שהעונה, באימונים, הוא "עובד על שיפור המחשבה הכדורסלנית שלו". אפשר לחשוב שמדובר כאן על פיזיקה גרעינית, אבל כשהוא אמר את המילים הבאות, כולם הקשיבו (וכרגיל הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, כראוי למלך):

That’s what it all boils down to James: Being able to put that type of work in. Either if it’s your mind, your body or your craft, has been very instrumental to me being able to do the things that I do at this point in my career, which can be mental as much as physical!"

(אף אחד לא טוען שהוא מורה לאנגלית…)

אולי זה נשמע כבולשיט ברמות אבל לבנזונה ישנם מספרים לעמוד מאחוריהם. הוא כבר מוסר יותר אסיסטים מג'ון סטוקטון או סטיב נאש בגילו, ואם הוא יסיים בדאבל-מספרים גם בנקודות וגם באסיסטים השני מאחוריו בכל ההסטוריה יהיה מיליון מייל אחריו. אם הוא יסיים את העונה עם ממוצעו עכשיו – 25.1 נק' למשחק, אז רק אלכס אינגליש עם 26.5 וקרל מלון עם 25.5 יהיו בני 35 שקלעו יותר ממנו. אבל על האסיסטים שלהם מוטב שלא נדבר.

לי נראה שלברון מתכנן את משחקו לשנים הבאות כאדריכל הבונה בניין עם מחשבה על העתיד: לכמה שנים הבניין מתוכנן; הסיכוי להוריקנים, ורעידות אדמה. מאומה אצלו לא נראה כסתם מזל. משחקו היום הוא POISED TO HIS AGE – מותאם לגילו עם מחשבה לעתיד.

-האם תחגוג את 35 ב גדול?

"בכלל לא. היום-הולדת הגדול האחרון שלי היה כשהגעתי לגיל 21. היום הולדת הבא שאחגוג בגדול יהיה 40. ואז 45 יהיה הגדול מכולם!"

ואיך אומרים החברים שלי מתל יוסף? "והמבין יבין!".